חמשת ראשי גוש השינוי הסכימו איך לנצח, לא לאן להוביל את המדינה

מסמך העקרונות שעליו חתמו במוצאי שבת איזנקוט, בנט, גולן, ליברמן ולפיד עוסק בעיקר באחוז ההצבעה, בדוברות ובשביתת נשק פנימית, אבל חודש לפני הבחירות הוא משאיר את הבוחר בלי תשובה ברורה לשלוש השאלות המכריעות: מי יוביל, עם מי, ולאן.

במוצאי שבת, 26 בספטמבר 2026, התכנסו גדי איזנקוט, נפתלי בנט, יאיר גולן ואביגדור ליברמן בביתו של ראש האופוזיציה יאיר לפיד בתל אביב. לפי N12, הישיבה הקודמת של פורום ראשי הגוש נערכה בנובמבר אשתקד. בסוף הפגישה הנוכחית פרסמו החמישה תמונה משותפת ומסמך שכותרתו "מסמך העקרונות של ראשי מפלגות התיקון והתקווה". מסמך כזה, חודש לפני הבחירות ב-27 באוקטובר, אמור לענות לפני הכל על שאלה אחת: מה מתכוונים החותמים לעשות עם המדינה אם ינצחו.

צריך לומר ביושר: המסמך אינו ריק. החמישה התחייבו לעשות הכל, "כל אחד בגזרתו, כדי להגדיל את ציבור המצביעים", להקים קבוצת עבודה להעלאת אחוז ההצבעה וקבוצת דוברות משותפת, ולפעול יחד להקמת ממשלה אחרי הבחירות. על קבוצה ב' נכתב שהיא "תגבש את קווי היסוד לממשלה הבאה", ובהם השוויון בנטל, ועדת חקירה ממלכתית לטבח ב-7 באוקטובר, הגבלת כהונה לראש הממשלה, חוקה ותוכנית פעולה ל-100 הימים הראשונים של הממשלה. אלה נושאים כבדי משקל, והכללתם בקווי היסוד היא כיוון מוצהר, גם בלי פירוט.

אבל כותרת אינה תוכנית. הפועל שבחרו החותמים הוא "תגבש", בזמן עתיד: לפי לשון המסמך קווי היסוד עוד לא גובשו כשהחמישה חתמו, והמלאכה הוטלה על קבוצה שהמסמך קובע שתוקם רק בתוך 48 שעות. חוקה מופיעה כמילה אחת בלי לומר איזו, והשוויון בנטל מופיע בלי לומר איך ומתי. למה שנוגע לשותפות עצמה יש במסמך עוגני זמן ברורים: הקבוצות יוקמו "תוך 48 שעות", השקט בין השותפים יחול "מהיום ועד לכינון הממשלה", והפעולה המשותפת להקמת הממשלה תתחיל "מיד לאחר הבחירות". לקבוצה שאמורה לגבש את קווי היסוד אין שום מועד להגשת עבודתה. יאיר גולן כתב ב-X לפני הפגישה ש"צריך להסכים על קווי היסוד של הממשלה הבאה", ובסוף הערב גם ההסכמה הזו הועברה לקבוצת עבודה שעוד "תגבש" אותה.

חודש לפני הבחירות, הבוחר זכאי קודם כל לדעת מי מהחמישה יעמוד בראש המחנה, והמסמך שותק. לפי ynet, הם סיכמו ביניהם לעסוק בסוגיה רק אחרי הבחירות, ולפי ערוץ 7 אין במסמך אפילו סעיף שיקבע איך יוחלט מי יעמוד בראש הגוש. זאת אף שלפי N12 איזנקוט עצמו ביקר בחריפות, כשבוע וחצי לפני הפגישה בריאיון ברשת ב', את בנט וליברמן על כך שאינם מכריזים על כללים לקביעת מועמד מוסכם. לדחייה יש הסבר מצד חלק מהשותפים: ליברמן אמר ב-103FM, כפי שהביא N12 על רקע העימות עם איזנקוט, ש"אנחנו צריכים להפסיק לדבר במונחים של הוא ראשון, הוא שני", ובנט כתב אחרי הפגישה ש"כולם הבינו את גודל הרגע, והניחו בצד כל שיקול אישי". אפשר לקרוא את הדחייה עצמה כהנחת השיקול האישי בצד, כהימנעות ממאבק פנימי חודש לפני הקלפי. אבל התוצאה היא שדווקא השאלה האישית ביותר, מי יעמוד בראש, נדחתה לאחרי הבחירות, ומי שמצביע לגוש מתבקש לחתום על צ'ק פתוח.

השאלה השנייה היא עם מי תוקם הממשלה. לפי i24NEWS, המסמך אינו מתייחס להישענות על מפלגות ערביות, אף שלפי ynet ליברמן העביר בימים שלפני הפגישה לשותפיו מסר שהמפלגות הערביות, ובהן רע"מ, לא באות בחשבון מבחינתו, מתוך חשד שאיזנקוט יקים ממשלה בתמיכת רע"מ או בהימנעותה. יואב סגלוביץ' מרע"מ כתב מנגד ב-X: "לאיזנקוט לא תהיה ממשלה בלי רע"מ". ולפי מבזק באתר "כל רגע", מפלגת הדמוקרטים הבהירה למחרת, בנוגע לדברי גולן על שילוב ערבים, כי "הנושא לא עלה כלל בפגישה שהתקיימה אמש". המחלוקת הזו לא הוכרעה במסמך, ולפי הבהרת הדמוקרטים נושא שילוב הערבים אף לא עלה בפגישה.

ויש שאלות שהמסמך אפילו לא מנסה לגעת בהן. אין בו עמדה על ביטחון, על איראן או על עזה, אין בו מילה על כלכלה או על יוקר המחיה, והטבח ב-7 באוקטובר מוזכר בו רק כנושא לוועדת חקירה, לא כנקודת מוצא למדיניות ביטחון. לפני הפגישה כתב גולן שהציבור "דורש מאיתנו בצדק להציג חזון משותף וחלופה שלטונית", ואיזנקוט אמר ב"פגוש את העיתונות" ש"מהות הפגישה היא איך מנצחים בבחירות". לפי המבחן של איזנקוט הפגישה השיגה את מטרתה; את המבחן שהציב גולן היא לא עברה.

על השאלה מה כל זה אומר על החמישה, המסמך עצמו עונה: "אף שיש בינינו מחלוקות אידיאולוגיות", כתבו, "הקמת ממשלת תיקון ובניה מחדש, ציונית וממלכתית, היא מטרת-העל המשותפת שלנו". מה שמחזיק את המחנה הזה יחד הוא השאיפה להקים ממשלה, לא תפיסה משותפת של מה עושים בה. לעומת קווי היסוד, הסעיף השני מנוסח בקפידה: "מהיום ועד לכינון הממשלה לא יתקוף איש מאיתנו או מי מטעמנו מפלגה שותפה בגוש או את העומד בראשה". זה סעיף שמסדיר את היחסים בין החותמים, לא את מה שהאזרח יקבל מהם. הם התחייבו "זה בפני זה ובפני אזרחי ישראל", אבל את ההתחייבות זה לזה ניסחו עד המילה האחרונה, ולאזרחים השאירו כותרות. הבוחר זכאי לדעת לא רק שהם יחד, אלא בשביל מה.