אותו מסר, אותו תוכן - אבל הכול משתנה לפי מי שאמר אותו

מחקר של אוניברסיטת תל אביב מצא כי הזהות הפוליטית של מי שמעביר הנחיות חירום משפיעה על מידת האמון בהן, גם כאשר תוכן ההנחיות עצמו נותר זהה.

מחקר מאוניברסיטת תל אביב, שנערך כשלושה חודשים לאחר פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", בדק כיצד זהות פוליטית של מי שמעביר הנחיות חירום משפיעה על האמון בהן. במחקר השתתפו 856 ישראלים מעל גיל 18, שחולקו באופן אקראי לקבוצות וקיבלו עלון זהה עם הנחיות להיערכות משק הבית לשעת חירום. ההבדל היחיד בין הקבוצות היה זהות הגורם שאליו יוחס העלון: ראש הממשלה, שר הביטחון או פיקוד העורף, גוף מקצועי שאינו מזוהה מפלגתית. לאחר מכן דיווחו המשתתפים על מידת נכונותם לפעול לפי ההנחיות.

לפי הדיווח, הערכת תוכן ההודעה עצמה נותרה כמעט יציבה בין הקבוצות, והמשתתפים לא שינו באופן דומה את דעתם על איכות ההנחיות המקצועיות. השינוי המשמעותי התרחש במידת האמון שרחשו המשתתפים לאדם שהעביר את ההנחיות. פרופ' בודס אמר: "מדובר בתגובה שמתרחשת ברמת האמון במקור, ולא ברמת השיפוט הענייני של המידע עצמו", והוסיף: "זו בדיוק הסיבה שהיא כה בעייתית: היא אינה תלויה באיכות המידע, אלא בזהות מי שמעביר אותו".

עד כה עסק חלק ניכר מהמחקר על קיטוב פוליטי והיענות לרשויות בסוגיות שנויות במחלוקת, כגון מדיניות כלכלית, יחסי חוץ או רפורמות פוליטיות ומשפטיות. לפי החוקרים, המחקר הנוכחי בחן דווקא הנחיות להיערכות לשעת חירום בעיצומו של עימות צבאי פעיל, מצב שבו ניתן היה לצפות כי הצורך המשותף בהגנה ובהישרדות יצמצם את משקל ההבדלים הפוליטיים.

לדברי החוקרים, ככל שדובר מזוהה יותר עם מחנה פוליטי מסוים, כך עלולה זהותו לפגוע באמון בו בקרב חלקים אחרים בציבור, גם כשהמסר עצמו מקצועי ואינו פוליטי, ומכאן עשוי לנבוע יתרון להעברת מידע מציל חיים באמצעות גופים מקצועיים שאינם מזוהים מפלגתית. פרופ' בודס אמר: "אפשר להסכים עם המסר, ובאותו זמן לאבד אמון בשליח. במצבי חירום, שבהם אמון הציבור הוא אחד התנאים המרכזיים לתקשורת אפקטיבית בין הרשויות לאזרחים, להבחנה הזו עשויה להיות חשיבות של ממש".